Written by המילה ״עוני״ מעלה אצל רובנו אסוציאציה של מחסור פיזי. העדר משאבים לקיום פיזי. אך מה לגבי עוני תרבותי? עוני אינטלקטואלי? עוני מוסרי? כל אלה אינם מדדים מכיוון שלא ניתן לכמת אותם בכסף. ואולם חברה שיש בה שפע חומרי, אבל חסרה למשל ערכי צדק ומוסר אוניברסליים, עלולה להיחשב עניה בהרבה מחברה שבה המחסור הפיזי אמנם ניכר, אך העושר התרבותי או האינטלקטואלי מחפה עליו. אז מיהו ״עני״?
במדינות המפותחות עוני נמדד באופן יחסי, כאחוז מסויים מהכנסה חציונית. כך למשל, ״עני״ יכול להיות בעל טלפון נייד ואפילו בעל רכב. עוני יחסי שונה ממדינה למדינה ואפילו בין אזורים שונים באותה מדינה. עוני יחסי הוא יחסי לרמת החיים הנהוגה במקום מסויים, וכל מי שידו אינה משגת להגיע לאותה רמת חיים נהוגה, נחשב עני.
לעומת עוני יחסי, ישנו העוני המוחלט: זהו עוני מרוד שבו המחסור מהווה איום ממשי על קיומו של הפרט או קיומה של הקבוצה. לעוני המוחלט מאפיינים דומים במקומות שונים בעולם, מכיוון שהקיום הפיזי של האדם דומה בכל מקום ותלוי במזון, לבוש ומחסה.
כיום, האזור הגיאוגרפי העני ביותר בעולם הוא אפריקה מדרום לסהרה, שם מתקיימת יותר מ-35% מהאוכלוסיה בתקציב יומי הנמוך מ-1.90 דולר לנפש. יחד עם זאת, לאורך 25 השנים האחרונות הצטמצמו מימדי העוני העולמי וכיום מוגדרים פחות מ-10% מאוכלוסיית העולם כליים בתנאי עוני קיצוני, לעומת כשליש לפני 25 שנה.
לבנק העולמי יש תוכנית שאפתנית למגר את בעוני העולמי עד שנת 2030. אף שלא בטוח שמדובר בתוכנית ריאלית, עצם השאיפה לכך היא מקור תקווה למאות מיליוני בני אדם החיים בתנאי עוני קיצוני בכל רחבי העולם. בשנת 1992 הכריזה עצרת האו״ם על ה-17 באוקטובר כיום כלל עולמי לציון המאמץ לביעור העוני.
